<h1>אלמא ר' יהודה לא סבר לה כרבי</h1>
<h2>דף ז.</h2>
[שבועות י"ג ע"א] אמר ליה אביי דוקא קא אמר מר דרבי סבר לה כרבי יהודה. שהכהנים ולויים וישראלים השוו כולם להתכפר בשעיר המשתלח בשאר עבירות, אבל ר' יהודה לא סבר לה כרבי במאי דקאמר שכל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר, ומשום הכי קא מיתוקמא לה למתניתין כרבי ולא כרבי יהודה, או דילמא כי היכי דרבי סבר לה כר' יהודה לענין כהנים ולויים וישראלים שהשוו כולם בשעיר המשתלח בשאר עבירות, הכי נמי ר' יהודה סבר לה כרבי דאמר שכל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר. והא דקאמר ר' היא וסבר לה כר' יהודה ולא אמרת ר' יהודה וסבר לה כרבי, משום דאורחא דמילתא למימר תלמיד סבר לה כרביה, ולאו למימרא דרביה סבר לה כתלמידיה.
אמר ליה דוקא קא אמינא רבי סבר לה כר' יהודה, אבל ר' יהודה לא סבר לה כרבי, מאי היא. כלומר והיכן שמעינן ליה לר' יהודה דלא סבירא כרבי דאמר שכל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר, דתניא בסיפרא [אמור פרק י"ד א—ב] יכול יהא יום הכפורים מכפר על שבים ועל שאינן שבים ודין הוא וכו' עד ת"ל [ויקרא כ"ג כ"ז] אך בעשור לחדש וגו', אך חלק, מכפר הוא על השבים ואינו מכפר על שאינם שבים, סתם סיפרא מני ר' יהודה [עירובין צ"ו ע"ב] וקאמר שבים אין לא שבים לא.
